בקבוצות הטיפוליות אנו נפגשים מידי שבוע ל45 דקות.
הקבוצות מותאמות גיל ופועלות דרך תוכניות הכלה של משרד החינוך.
המפגשים נפתחים במעגל תנועות, מעגל שיתוף, לפעמים נשארים בחדר ועובדים סביב נושא שעולה מהקבוצה או דרך טריגר של קלפים טיפולים סיפור מרפא, עונות, חגים בשנה.
לפעמים אנו יוצאים החוצה למקום של טבע קרוב ומגלים דרך המפגש הבלתי אמצעי של הטבע, חיבור למשאבי ריפוי וגילוי עצמי, odt ועוד.
בקבוצה אנו משלבים תהליך של שיח והבעה רגשית, דרך יצירה באמנות פלסטית, דרמה, תרפיה וביבליותרפיה, שימוש בכלים מעולם המיינדפולנס והקשב לנשימה.
קבוצות טיפוליות
איך לספר קסם?
המפגש שלנו נפתח באורי, שמבקש לספר על חלום שחלם על דניאל בקבוצה.
דניאל אינו מדבר בכיתה (אילמות סלקטיבית)
בעבר מצאתי סיפור מרפא מהספר "החצוצרה של לואי" על ברבור אילם, שאביו משיג לו חצוצרה ובעזרתה הוא לומד לתקשר עם הברבורים האחרים ולומר את הצליל קו הו.
אורי מספר שבחלום הוא נותן חצוצרה לחברו ומכשיר רמקול שיוכל לרשום את מחשבותיו.
דניאל מקשיב לדברים וכותב על דף "בבית יש לי קול חזק, כשאני מגיע לביה"ס אין לי קול."
אנחנו מדברים על מהו קול? על למצוא דרך לתקשר עם אחרים בכתיבה, במבט, בתנועה ומשחקים משחק פנטומימה, דרך הבעות עיניים ודניאל רושם על הדף ומשתתף במשחק.
-
למחנה שהקימו קבוצת הבנים התוססים, הבטחתי שאביא תה.
ישבנו שם אחרי שניכשו את השטח במקלות שמצאו, שתינו תה
וסיפרנו על פחד בעזרת הספר "ארץ יצורי הנפש"
שאלתי מתי הם פחדו ורובם העלו את רגעי האזעקות,
את תחושת הבום בתוך הלב כשיש נפילה.
הזמנו תנועה של אצבע צרידה ונשמנו רגע את המקום הבטוח במרחב של המחנה, שהם גילו בטבע. ביקשתי שבמידה ויפגשו בהמשך רגע לא נעים, אזעקה,
יזכרו את תנועת האצבע הצרידה ונשימה וידמיינו רגע שהם במקום המוגן והקסום הזה.
-
היו לי הרבה רעיונות למפגש, אבל כשיצאנו החוצה, השבלולים תפסו את כל המרחב. בקבוצת הבנות הן היו עסוקות בחיפוש אחר חלזונות, בלמצוא להם מקום "אני מקבלת מהם מתנה של עדינות ושמחה "
עונה זהר, רגע לפני שאנחנו עוזבים, היא מסכימה להשאיר את השבלול בטבע, כי "זה המקום שלו".
עבודה בקבוצה הטיפולית
כמה אחריות
אני נושמת עמוק, מתפללת להיות שם שליחה במקום ובזמן הנכון
הם מגיעים, מגיעות לחדר.
נרות מאירים, שלפעמים זקוקים לדעת שיש בהם אור
הנר דלוק במעגל, אני שואלת מה אתםן רואיםות
בתנועת יד אנו זורקים משהו שהוא חושך עבורנו ומכניסים משהו שיכול להאיר במקום.
מעגל עם הבנות, מעבירות בלחיצה מילה עם כוח לחברה שלידי
איך זה להישען אחורה במעגל האחזקה, לסמוך, לנוח רגע מכוח הקבוצה.
אנחנו עוברים לשולחן יצירה, מעבירים פתקים עם שם וכל אחדת רושםת מה האור שהוא מוצא אצל החבר/ה
בוחריםות קלף של שדון שמונע ממני להאיר
ויש שם רגע של חמלה, לזהות בלי התנגדות ובלי הכחשה. לנשום אל מה שבאמת מפריע.
מציירות/ים את השדון, נותנים לו בועת מחשבה, מה המשפט שלו שהוא תמיד אומר
ואיך הנר - הכוח להאיר עונה לו.
אנחנו משתפיםות בקבוצה
ובין המשפטים שלא רשמתי כאן עולים הסיפורים, הקשיים, החלומות והכוחות
מהשדון שאומר "מה, אתה פראייר? " עולה משפט הנר, שהכל חוזר אלי "כשאני עושה טוב יחזור אלי טוב "
מחוסר היציבות עולות המילים, יכולת לנוע, לזרום, להשתנות.
מהשדון שאומר - "אתה בלחץ. אין לך זמן. בחיים לא תצליח "… עולה משפט הנר - "אני נרגע. אני יוצא החוצה מסתכל על השמים. אני יוצר לו"ז למשימות ומשאיר זמן לדברים שאני אוהב".
כי בכל החולשות טמונות גם העוצמות וכמה כוחות יפים אני פוגשת.
תודה על זה
מה יש לך להגיד על חופש
רציתי לדבר היום בקבוצות, על לצאת ממיצר, על מה זה חופש עבורנו. אני מוצאת את פניך מעוננות כשאני שואלת במעגל השיתוף, בפתיחת הקבוצה, מה נשמע. את עונה בשקט "מעדיפה לא לומר".
אני מחליטה באותו רגע להוציא אותך לפרטני.
עולה שם סיפור כואב, על אימון בין הורה לילד ושיח על התבגרות.
מפאת חסיון, הפרטים העסיסים נשארים מאחורי המקלדת שלי.
כמה חבל, היה יכול להיות כאן סיפור מרתק. כמה נדרש ויקר הגבול לשמור על פרטיותך.
בכל אופן, עולה שם שיח על המקום האמהי, שמבקש לשמור ולגונן והמקום המתבגר שמבקש לחוות חופש.
אני מספרת לך על המקום של להיות אמא, על לשחרר ילד למרחב אט אט, כמה זה קשה.
כמה כהורה אתה רוצה לשמור ולגונן על ילדך
על האחריות של כל אחד ואחת מאתנו למצוא כלים לבנות אמון,
לעורר שיח, גם אם זה קשה או לא זורם, למצוא חופש בתוך גבולות.
אנחנו עוצרות בשדה התורמוסים ואני מבקשת שתאמצי משהו מהטבע, שנותן לך חווית חופש,
את בוחרת פרח סגול ומספרת על רפונזל שהינה חופשית "ככה אני רוצה להיות".
את קוטפת פרחים ושמה בשיערך ומבקשת צילום של הצמה.
אני מבטיחה לשמור לך ולי קצת, הרבה חופש. בדיוק במידה .
מסיכות
"ציירתי על המסכה סיגריות.
כל פעם שאני רוצה להרגע אני מעשנת.
זה נותן לי 2-3 דקות של רוגע ותחושת חופש.
10 דקות אח"כ אני מרגישה שאני נופלת לתהום, שאני הורסת את הגוף שלי"
"את כל הלחצים שהיו לי הוצאתי על המסכה הזו." אומר מתבגר אחר .
כל יום זה סיפורי קצה ומפגש ועבודה על איזונים.
עבודה בקבוצה הטיפולית עם מתבגרים.