top of page

שירים וציורים

שדה ציור מאת חן באר

שומרת השמחה

זוֹ שְׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ

לִהְיוֹת שׁוֹמֶרֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּךְ .
 

כְּשֶׁאַתְּ מַפְעִילָה מְכוֹנָה

תָּשִׂימִי מֵסִיר כְּתָמִים אוֹ קְצָת אוֹר שֶׁמֶשׁ

אַל תְּבַהֲלִי מִכָּל הַלִּכְלוּךְ שֶׁמִּסְתַּחְרֵר

אחר כך יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל בֵּית נִיחוֹחַ נָקִי שֶׁל סַבְלָנוּת

הֲיִי סַבְלָנִית תַּהֲלִיכִים אֵינָם קוֹרִים פֶּתַע

הֵם דּוֹרְשִׁים זְמַן וְיֵשׁ לָךְ.

תֵּצְאִי הַחוּצָה

הִנֵּה אַתְּ

מְסִיטָה עֵינַיִם מֵהַצִּמְחִיָּה הַיַּבָּשָׁה שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתָּ לְקַצֵּץ
 

תּוֹלָה כְּבִיסָה וְהָאוֹר נוֹפֵל עַל הַפְּרָגִים שֶׁבַּשָּׂדֶה

הִנֵּה אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת תְּכֵלֶת רְחָבָה

וְיֵשׁ לָךְ שָׁמַיִם.
 

זוֹ שְׁלִיחוּת שֶׁלָּךְ

לִהְיוֹת שׁוֹמֶרֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּךְ

תָּבִינִי אַף אֶחָד לֹא יִשְׁמֹר לָךְ עָלֶיהָ

גַּם לֹא זֶה שֶׁבָּרַח מֵרֹב פַּחַד

גַּם לֹא זֶה שֶׁשָּׁכַח לְהָעֵז לֶאֱהֹב וּמְחַפֵּשׂ מִי הוּא

גַּם לֹא זֶה שֶׁשָּׁמַר לָךְ אֶת חֻלְשׁוֹתַיִךְ ,לֹא הוּא זֶה שֶׁיָּבוֹא לִשְׁמֹר עֲבוּרֵךְ.
 

תִּכְנְסִי הַבַּיְתָה תְּקַפְּלִי אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת בְּנַחַת

תִּשְׁתִּי תֶּה. הֲיִי שִׂמְחָה.

פרחים ציור מאת חן באר

יֵשׁ לָהֶם בַּבַּיִת יֶלֶד עִם תִּיק בֵּית סֵפֶר

הֵם מִתְפַּלְּלִים שֶׁיֵּלֵךְ וְיָשׁוּב צוֹחֵק

שֶׁיִּלְמַד לְדַבֵּר בִּשְׂפַת הַפְּרָחִים

הֵם מְבַקְּשִׁים לוֹמַר

גַּם אִם עָשִׂיתָ טָעוּת יֵשׁ לְךָ זְמַן שׁוּב לִפְרֹחַ

גַּם אִם בְּעֵינֶיךָ נִצָּן

הֲרֵי אַתָּה שׁוֹשָׁן צָחוֹר יַפְיְפֶהָ .
 

אֵלֶּה שֶׁמַּדְלִיקִים קֻמְקוּם בַּבֹּקֶר

פּוֹרְשִׁים לֶחֶם וַחֲלוֹמוֹת

יֵשׁ לָהֶם בְּבֵית אַהֲבָה

שֶׁמְּחַכֶּה לִפְרֹחַ
 

גַּם אִם הִיא קְצָרָה

הִיא תַּסְפִּיק לְחַיִּים שְׁלֵמִים

יֵשׁ לָהֶם שָׂפָה שְׁלֵמָה שֶׁל הַפְּרָחִים

שֶׁמְּסַפֶּרֶת עַל אוֹר שֶׁנִּפְתַּח, תְּנוּעָה חַיָּה
 

זֶה מַסְפִּיק, זֶה טוֹב.

זר פרחים

תָּבִיאִי לִי פְּרָחִים לְשַׁבָּת

בְּזֵר שָׁקוּף אֲנִי אֶשְׁמַע מָה בִּקַּשְׁתְּ לוֹמַר לִי
 

הַתִּקְוָה הִיא הַר דַּק

אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמְדִים לְטַפֵּס בָּהּ

יֵשׁ כּוֹחַ מַסְפִּיק

לְהִתְעוֹרֵר לְמָחָר .
 

אֵלֶּה שֶׁרוֹשְׁמִים מִשְׁפָּט בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה

אֵלֶּה שֶׁמּוֹסִיפִים לְהַשְׁקוֹת סַחְלָב, רַקֶּפֶת

גַּם בְּשָׁנָה הַבָּאָה

אוֹמְרִים בְּחִיּוּךְ, מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יִפְרְחוּ בַּסּוֹף,

אוּלַי יִקְרֶה נֵס בְּתוֹךְ הַטֶּבַע
 

כֵּן הֵם לָמְדוּ לְבַקֵּשׁ

נֵס בְּתוֹךְ הַטֶּבַע

אופניים ציור מאת חן באר

אפניים בשדות

תֶּכֶף הַשֶּׁמֶשׁ תָּבוֹא לְסַמֵּן

דֶּשֶׁא רָטֹב

עוֹרֵב מִתְעוֹפֵף.

אַף אֶחָד לֹא יִמָּחֶה מֵעֵינַיִךְ

טַּל שֶׁיָּבַשׁ.
 

תַּזְכִּירִי לִי מָה אַתְּ חִפַּשְׂתְּ ?

מָה נְקֻדַּת הַיַּעַד?
 

אֲבָל בְּעֶצֶם הַדֶּרֶךְ הִיא הָעִנְיָן

תֶּכֶף הַשֶּׁמֶשׁ תָּבוֹא לְסַמֵּן עוֹד שְׁקִיעָה

אַל תְּמַהֵר

שְׁנֵינוּ עַל הַשְּׁבִיל

הֶחְלַטְנוּ לְהַפְסִיק

לְהִשְׁתַּעֵל מֵהָעוֹלָם

.

לְאָן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּפְנֶה

אֲנַחְנוּ אִתָּהּ

נַשְׁאִיר מֵאָחוֹר

כִּתְמֵי צֶבַע נוֹגְעִים בְּזָהָב

נִשְׁכַּח מָה חָלַמְנוּ

נִהְיֶה עַכְשָׁו.

 

טווסים ציור מאת חן באר

וקרא זה אל זה

אֵיזֶה שִׁיר זֶה

שֶׁמּוֹבִיל אוֹתְךָ אֵלַי?

הָרוּחַ בַּשָּׂדֶה

הָאוֹר הַמִּשְׁתַּנֶּה

הַיֹּפִי המַרְהִיב, שָׂפָה סוֹדִית

וְיֵשׁ לִי רַק

נוֹצוֹת לְהִסְתַּתֵּר,

שִׂיחוֹת שֶׁל בְּנֵי כָּנָף.

יֵשׁ רֶגַע בּוֹ נָצִיץ

בְּתִמָּהוֹן עַל הָאֲנִי

כשאוֹר עוֹבֵר

בְּפֶלֶג הַפְּרָחִים

יִתְגַּלֶּה

אָנָה

חָנוּ .

עוף החול ציור מאת חן באר

עוף החול

אַתְּ הַצִּפּוֹר

אַתְּ הַיָּם אוֹתוֹ הִיא חוֹצָה

אַתְּ הָאֲוִיר,

הָרִים רוֹעֲדִים

שֶׁפָּרְצָה בָּהֶן לַבָּה

שֶׁנִּקְוָה בָּהֶם מֶטֶר

מַיִם זוֹרְמִים מִנְהָרוֹת גן העדן

עֵינֵי יַהֲלוֹמִים,

בְּתוֹכֵךְ יֵשׁ מַצְפֵּן

לַחֲצוֹת יַבָּשׁוֹת שֶׁנֶּחְרְבוּ ,שֶׁנִּבְרָאוֹת מִזְּמַן .

שִׁמְרִי אוֹצָרוֹת

לְמִי שֶׁיִּשְׁמֹר נַפְשֵׁךְ

אֶת כּוֹחוֹתַיִךְ לָעוּף

לְמִי שֶׁיִּשְׁמֹר לָךְ

מָקוֹם לָנוּחַ.

 

עוף החול , מטר/70 ס"מ
טכניקה מעורבת על קאנבס 

השביל אל ירושלים של זהב מאת חן באר

השביל אל ירושלים של זהב

השביל אל ירושלים של זהב

אתה יכול לעשות הכל

לבנות מקום שנחרב.

כיפה זהובה

מצלצלת בי כמו פעמון

אם אשכחך ירושלים

תשכח ימיני לא אשכח

קרני זהב על הבתים

כל יום אני עולה בתוך הפיתולים

להתפלל גם כשאני אצל השדות

גם כשאני בליבי רחוקה.

אתה יכול לעשות הכל

לבנות מקום שנחרב.
 

אצל הכיפה הזהובה

מסתתר הבית

שאצלו טמנתי את פתקי חלומותי

"כשאגיע אל הבית אצל הברושים

מישהו יגיש לי מים

וככלות כוחי עוד אשיר

עוד אשיר

חבלי משיח הנה זה בא ,

חבלי משיח הנה זה בא היום

הנה זה בא היום."
 

 אקריליק על עץ , 30/40 ס"מ

ציור מאת חן באר

השביל הסודי מעל הזיתים

 

הָעֵצִים מְרַפְּאִים אוֹתִי
וְאוּלַי זֶה בְּעֶצֶם פַּרְפַּר אוֹ צִפּוֹר
תְּנוּעָה בָּאֲדָמָה שֶׁל זַחַל 
שֶׁמַּזְכִּירָה לִי לִנְשֹׁם

אִם שָׁאַלְתָּ מָה הָעֹגֶן שֶׁלִּי 

 

רַגְלַיִם יְחֵפוֹת עַל אַדְמַת הַשָּׂדוֹת 
כְּשֶׁאֲנִי מַסְכִּימָה לָלֶכֶת 
הַתְּנוּעָה זוֹרֶמֶת
וְהַשְּׁאֵלוֹת מְבִיאוֹת שִׂמְחָה וְאוֹר
וְאִם אֲחַפֵּשׂ אֶמְצָא
קַנְקַן מֻזְהָב 
מָלֵא בְּמֵי שׁמּשׁ
אוֹגֵר מַסְפִּיק לַשָּׁעוֹת הַקָּרוֹת

גַּם אַתָּה שָׁם.

השביל הסודי אל הזיתים

צבעי מים על קאנבס.

הבית-שירד-מתוך-האש

הבית שנברא מתוך האש

אני אוספת לך

את הקולות של המלחמה
 

מישהו זרק על הכיפה בקבוק תבערה

וכל ההר עשן,

כל כך לא נימוסי אבל

יצאה וואחד תמונה .
 

אני אוספת לך את השקט שאחרי
 

מה באתי לומר לך

על מלכות

כל מה שהיית אצלנו

אש ותימרות עשן .
 

אימא מבקשת שאצייר מקדש

איך אוכל לצייר

את מה שעוד יבוא

עמוד אש וענן ,

היית לנו

אני שומעת את קולך.
 

בהר הבודד של התפילות

יש מפתח

הקוים פורצים את הגבול

המעוגל של הכיפה המוזהבת

האש רושמת

את קוי הבית שלא יחרב.
 

הבית שנברא מתוך האש

שקיעה מאת חן באר

אבידה

בבוקר היא שוב מתעוררת אל אבדתה

העצים הגבוהים מהלילה נושפים בחלומותיה

שעון מעורר בעייפות והקפה הסם הפסיכואקטיבי הנפוץ.

לחם המחמצת שתפח בקערה.
 

בערב שוב היא מבינה שעוד יום עבר

בו לא פגשה בך
 

כל היום היתה צועדת בתוך הנופים של הממשות

ומבינה שמה שהיא מחפשת בעצם היא אותה

נקודת חבר שהזכירו רבי נחמן או רומי אל ג'אלל

כזה שאפשר ללמוד איתו את הסודות של החיים.

 

היא מבינה שאבידות רבים קשורים באבדתו

של החבר

היא מבינה שאפשר לפגוש אותו רק כאשר

תהיה חברה של החלקים שמחברים אל השלם

חוסר הויסות, החרדה, הפחד, הכעס אי האהבה, השמחה וההבנה והבינה והרכות הנדירה שקיימת

והאהבה

שביקשה לדחוק החוצה

את כולם היא מצווה להכניס לדלת ביתה

ולחבק את

בלילה היא שומרת נוף שלם של הרים ירוקים ושדות

של הדרך אל אבדתה שתהפוך למציאה.
 

בדרך של אבדתי יש מציאה
 

נר נשמת אדם מאת חן באר

נושאת פנים

אני נושאת את פניה של שיינדל, אותה לא הכרתי

אני נושאת את כמיהתו של סבי

לזכות לפגוש את אחיו ראובן.
 

אני עדיין בפרדס עם הבית הגדול שגזלו הגרמנים

מהרב יעקב קופל אביה של סבתי רוני ברומניה.

אני עומדת גם אם לא ארצה

לפני אותו הבור

שזרקו אליו תינוקות.
 

ואם מתתי ברעב פעם היום אני

קונה פלאפל לזכר החיים
 

ואם עלה עשני במשרפות

היום אני מציתה מדורה עדינה ביער

ומספרת סיפור

ואין לי עדיין תשובות

לדמעתה האדומה של האמא

שכורעת לפני הבור.

אני נושאת את ניגוני סבי יוסף

בערבי השבתות

אף אחד לא ישא במקומנו ניגוניי עולם שלם שנחרב.
 

ואת הלא יאמן, שדווקא עליו שהזילו את כל הדמעות בפסח

ממשפחה שלמה, מעיירה שלמה

יחידי ניצל.

אני נושאת את שמך סבי "באר "כי אין לו עוד זכר.

ואין לי תשובות עדיין

יהודים תמימים
אנחנו עדיין תמיד אליך

גם אם זה בדרך למשרפות

או לירושלים
 

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עימדי".

שושנת אבן הרוחות לאתר

שושנת מים

אֶל הַחֶדֶר תָּבוֹא 

אַדְמַת חוֹלוֹת וְשָׂדוֹת 

שׁוֹשַׁנַּת מַיִם מְעִזָּהּ לִפְרֹחַ 

לְיַד הַמַּיִם

אֶבֶן הָרֹאשָׁה, אֶבֶן מַרְפֵּא 

 תִּתֵּן לִי לִכְאֵבֵי הַלֵּב 

אָשִׂים מִתַּחַת לְרֹאשִׁי 

אֶת הָאֶבֶן אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ.

כִּי גַּם אֶבֶן הָרֹאשָׁה מִמֶּנָּה הַכֹּל שׁוֹתִים

יוֹדַעַת לִבְכּוֹת

מִדִּמְעוֹתֶיהָ 

נִבְרָא הַיָּם הַגָּדוֹל 

וְכָל יְקוּמְךָ

נִבְרֵאת שׁוֹשַׁנַּת מַיִם שֶׁמְּעִזָה לִפְרֹחַ.

 

שושנת מים, אבן הראשה
אקריליק, חול אדמה, צדפים פרחי בד תערובת אפוקסי 40/40 ס"מ

bottom of page